הפקולטה לעיצוב
פרוייקטי גמר

הפרויקט בוחן את היחסים בין מקום, זהות ותפיסה.
מתוך נקודת מבט אישית על המקום בו גדלתי, המיצב מבקש לערער על הדימוי החד־ממדי שנקשר למושג "מתנחל".

הפרויקט מציע מרכז יצירה המשלב רזידנסי וסדנאות לאמנים, ומתפקד כ"כפר פנימי" בתוך המרקם העירוני. דרך מעבר מהעיר אל מרחבי יצירה, שהייה ומפגש, נוצר מקום שקט ואינטימי המאפשר ניתוק מהיומיום והתמקדות בתהליך היצירתי. תוך טשטוש הגבולות בין הפרטי לשיתופי ובין מגורים ליצירה, המעודד מפגש, שיתוף, התבוננות והתפתחות אישית ומקצועית.

ספר עיוני־חזותי הבוחן את תופעת הקנייה הרגשית בישראל. המחקר חושף כיצד רגשות, לחץ והשפעות חברתיות מניעים אותנו לרכוש, גם כשהקנייה לא נובעת מצורך אמיתי.

חשבתם פעם על זה שנולדנו לעולם שבו אנחנו משלמים על מים ועל אדמה?

עם יותר בנייה, יותר צפיפות ופחות גישה לאור טבעי, התחלתי לחשוב מה יקרה אם יום אחד נצטרך לשלם גם על אור השמש?

מהמחשבה הזאת נולד SUN 02, פרויקט הגמר שלי,
פרויקט המדמה עתיד שבו הדבר הכי טבעי ובסיסי שיש הופך למוצר צריכה.

הפרויקט בוחן כיצד אדריכלות יכולה לטפח אמפתיה באמצעות חוויה מרחבית. בהשראת חוויותיהם של אנשים המתמודדים עם אתגרים בתחום בריאות הנפש, הפרויקט מתרגם תחושות של חוסר ודאות, תפיסה רב שכבתית ומציאות משתנה לשפה אדריכלית.
באמצעות אור, שקיפות, השתקפויות, מבטים חלקיים ותנועה, המבקרים חווים מרחבים המעודדים אותם להטיל ספק בתפיסת המציאות שלהם עצמם. במקום ליצור בלבול לשם הבלבול, הפרויקט מציע הצצה רגישה לעולם פנימי מורכב, ומשתמש באדריכלות ככלי לקידום הבנה, מודעות ואמפתיה.

הפרויקט מציג מערכת חקלאית המוטמעת בלב המסה העירונית. הפרויקט מגדיר מחדש את המוסד החינוכי כאורגניזם חי, שבו האדריכלות מפסיקה להיות מעטפת סטטית והופכת לתשתית אקטיבית לייצור משאבים.

הבלוק העירוני נתפס לרוב כמכלול של מבנים בעוד
שהמרחבים שביניהם נותרים שטחי שארית חסרי הגדרה.
הפרויקט מציע לקרוא מחדש את השארית הזו כחלק בלתי נפרד
מן הבלוק ולראות בה שכבת ביניים פעילה המתווכת בין הבניין לעיר.
באמצעות מערכת של פביליונים, הנגזרים מן הטיפולוגיה הקיימת
וממשיכים אותה, מתעצב רצף של חללים ציבוריים וחצי־ציבוריים
המעודד מפגש, עבודה, משחק, שהייה והתבוננות, המרחיב את חיי
המגורים מעבר לגבולות הדירה.

הפרוייקט עוסק בחידוש התחנה המרכזית הישנה באשקלון והפיכתה למרחב ציבורי פעיל המשלב מסחר ופנאי. התכנון משמר את המבנה הקיים ובאמצעות אלמנטים של מים וצמחייה מבקש להמיר אותו ממוקד מעבר למקום מפגש

חיבור מחודש בין מבנה העירייה לבין הקהילה נוצר באמצעות שילוב חממות עירוניות במבנה הקיים. כך הופכת החממה ממתקן חקלאי למרחב ציבורי, חינוכי וקהילתי.

כפר נוער חקלאי המוקם במבנה לשימור ששימש בעבר לייצור נשק. הפרויקט עוסק בריפוי הקרקע שנפגעה מהפעילות התעשייתית באמצעות צמחייה וחקלאות, והופך מרחב של זיהום והרס למקום של צמיחה והתחדשות. התכנון משלב מגורים, למידה ועבודה חקלאית סביב פארק חקלאי המתפרס בקומת הקרקע ומזמין את הקהילה לקחת חלק בטיפול בו בהנחיית בני הנוער.

ספר מאויר המציע דרך להתמודדות מנטלית עם מצבי מלחמה. הפרויקט משווה בין שני סוגים של מלחמות: המלחמה הצבאית־קולקטיבית של השביעי באוקטובר ומלחמה רפואית־אישית במחלת הסרטן.

מטבוחה היא מותג אופנה ציני וביקורתי שמציג את החברה הישראלית כפסיפס של ניגודים, קיצוניות והומור. המותג מתרגם את המורכבות המקומית לקולאז׳ חזותי של אנשים, סמלים ודימויים.

אפליקציה קהילתית חכמה השואבת השראה ממוסד ה״כלבו״ הקיבוצי־נוסטלגי. הפלטפורמה מרכזת את כלל השירותים, המשאבים ואופני התקשורת של חברי הקהילה במרחב דיגיטלי שיתופי אחד, במטרה לעודד חיבור וערבות הדדית.

הפרויקט בוחן את נרמול החיים במצב חירום מתמשך באמצעות מיתוג רשת של ממ"די בוטיק. מכאן עולות שאלות על מסחור הביטחון וניצול מצוקות אנושיות למטרות רווח.

הפרויקט הוא חוויה אינטראקטיבית שעוסקת בהשתלטות של טכנולוגיה על חיי היומיום כתהליך שמכפיף את חיי המשתמש לסדרי עדיפויות זרים. בהשראת המגמה של החלפת עובדים במשרד בבינה מלאכותית, הפרויקט מציג תרחיש אבסורדי: מה אם הבינה המלאכותית הייתה מחליטה להחליף אנשים בבית? יחד עם זאת, המנגנונים של הפרויקט גם מכוונים להצביע על דרכים שבהן הרוויה הטכנולוגית של החיים המודרניים יכולה לתמוך באומנות וביצירתיות, על ידי יצירת סוגים חדשים ואינטימיים יותר של חוויה אומנותית.

הפרויקט מתרגם שיחה אישית ורגשית עם בינה מלאכותית לכדי אורגניזם חזותי. הייצוג הוויזואלי חושף מנגנון מורכב של קרבה, שליטה והשפעה, שבמסגרתו אמפתיה מדומה משמשת לחילוץ מידע רגשי.

על רקע התגברות גלי החום והקצנת תנאי האקלים, הפרויקט מציע מקום מפלט עירוני המעניק מחסה והגנה מפני תנאי האקלים הקיצוניים שעתידים לבוא , תוך עידוד שהייה, מפגש וחיי קהילה במרחב הציבורי. הירידה אל תת הקרקע מאפשרת מפלט בטוח בגלי חום קיצוניים, באמצעות פונקציות חיוניות התומכות בשהייה ממושכת לתושבים ולעוברי אורח.

הפרויקט נולד מתוך הניסיון האישי כלוחם וכקצין אמל״ח, ומתוך היכרות יומיומית עם כמות הציוד הטכנולוגי שהלוחם נדרש לשאת ולתפעל בשטח.
הלחימה המודרנית נשענת על יותר ויותר אמצעים טכנולוגיים כגון תקשורת, ניווט, מצלמות, רחפנים ועוד. כל אחד מהם מוסיף סוללות, מטענים ומתאמים. ככל שהתלות בטכנולוגיה גדלה, כך גדלים גם המשקל, הנפח והתלות בפתרונות טעינה שונים. בשטח, שבו תשתיות החשמל אינן תמיד זמינות, הטעינה נשענת לא פעם על אלתורים ומטענים שאינם מותאמים לתנאי השטח.
הפרויקט מציע ערכת טעינה טקטית שמרכזת את מערך הטעינה למערכת אחת ומחברת בין המכשירים למקורות האנרגיה שכבר קיימים בסביבת הלוחם , מצבר או שקע רכב, שקע ביתי וסוללות צבאיות.
המערכת כוללת גם הארכה לקדמת הווסט המאפשרת טעינה בזמן תנועה וחיבור למערכת MOLLE המאפשר נשיאה מודולרית והתאמה לציוד ולמשימה.

סדרת משחקים מתקפלים מקרטון גלי, המיועדת לגני ילדים בגילי 3–5. הסדרה כוללת משחק ליחיד, משחק זוגי ומשחק קבוצתי, המעודדים משחק דמיון, יצירת סיפורים ואינטראקציה בין הילדים.
כל משחק נפתח בקלות לצורה תלת־ממדית, ובסיום מתקפל בחזרה לצורה שטוחה וקומפקטית, המאפשרת אחסון נוח ושימוש יומיומי בגן.

מערכת אינטראקטיבית לשיקום כף היד, המשלבת אובייקט פיזי ואפליקציה חכמה. האפליקציה מלווה את תהליך השיקום באמצעות ניטור, תיעוד ומעקב אחר ההתקדמות עבור המטופל והמטפל. האובייקט כולל רכיבי תרגול מתחלפים, המאפשרים תרגול של מיומנויות מוטוריות שונות ומעודדים המשך תרגול ביתי בין מפגשי הטיפול. באמצעות משוב בזמן אמת, עקרונות משחק וטכנולוגיה, המערכת מחזקת מוטיבציה, התמדה יומיומית ואפקטיביות של תהליך השיקום.

טיפוס צוקים רב־מקטעי (Multi-pitch climbing) מציב בפני המטפס אתגרים פיזיים, מנטליים ובטיחותיים, המצריכים נשיאת ציוד טכני ותומך לאורך צוקים בגובה של מאות מטרים.
כיום, תיקי גב הם הפתרון הנפוץ לנשיאת ציוד זה, אך הם יוצרים עומס ומשיכה מהכתפיים, פוגעים ביציבות וממקמים את הציוד התומך בתוך מרחב התנועה והתפעול של המטפס.

ALTITUDE מציעה מערכת נשיאה ארגונומית ללא כתפיות, המתוכננת בהתאם לדפוסי התנועה הייחודיים של טיפוס צוקים ומאפשרת נגישות מיידית לציוד טכני ותומך.
התוצאה היא מערכת המפחיתה הפרעות בזמן הטיפוס ותורמת לביטחון, לריכוז ולביצועים של המטפס.

מה קורה כשהכלי שמייצר את האובייקט נשאר והופך לחלק ממנו?

UNDERCUT היא סדרת גופי תאורה החוקרת את המפגש בין זכוכית חמה לפליז. במהלך הניפוח, הזכוכית מתרחבת בתוך מערכת פתוחה ומודולרית התופסת אלמנטים מפליז, שממקמים אותה, מגבילים את התפשטותה ומעצבים את צורתה. במפגש ביניהם נוצרות נעילות גיאומטריות הלוכדות את הפליז בתוך הזכוכית - כך שהאלמנטים שהשתתפו ביצירת הצורה נשארים באובייקט והופכים לחלק מהמבנה ומהשפה העיצובית שלו.

ב־UNDERCUT, אמצעי הייצור לא נעלם בסוף התהליך.

רבים מתמודדים עם סטרס, חרדה ושחיקה רגשית כחלק בלתי נפרד מהשגרה.
ELEMNT היא סדרת מכשירים אינטראקטיביים להרגעה עצמית, המבוססת על מעורבות גופנית פעילה וממקמת את המשתמש בתפקיד מרכזי בעולם שמציע יותר ויותר פתרונות המותירים אותו פסיבי.
הסדרה מציעה פרשנות חדשה לאביזרי רגיעה מסורתיים, ומתרגמת את הריטואלים ואופני השימוש בהם לאינטראקציה המבוססת על תנועה, אור וצליל.
באמצעות תנועות איטיות וחזרתיות, המכשירים מזמינים את המשתמש להאט, להתמקד וליצור רגע של נוכחות בתוך קצב החיים העכשווי.

אני הבטם ואני אתיופית ישראלית והתחתנתי עם פולני־תימני ישראלי. אם נראה לכם שארגון חתונה הוא עניין פשוט – תחשבו שוב. אבא שלי היה בטוח שיש רק דרך אחת נכונה לארגן חתונה. הפרויקט עוסק בדיסוננס שבין התרבות האתיופית השורשית לישראליות המודרנית, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתהליך ארגון חתונה בין שני עולמות. דרך שיחות אמיתיות וסיטואציות אבסורדיות אך מוכרות, הוא חושף את ההתנגשויות בין מסורת למודרניות – ואת ההומור שנולד דווקא מתוך הפערים הללו. הפרויקט הוא סרטון אנימציה מאויר, המבוסס על שיחות אמיתיות, המתעד בהומור את הוויכוחים, אי־ההבנות והפערים התרבותיים שליוו את הדרך לחתונה המעורבת שלי.

הפרויקט נולד מתוך התבוננות בכרם התימנים ובמתח שבין הצפיפות והמחסור במרחב הפרטי לבין האופי החברתי והספונטני של השכונה. בכרם, הסלון נשפך לרחוב: הסמטאות הופכות להמשך של הבית, והגבול בין הפרטי לציבורי מיטשטש. תוספות מאולתרות, שכבות של זמן ופתרונות שנוצרו מתוך צורך יומיומי מרכיבים יחד "אדריכלות ללא אדריכלים", המספרת את סיפור החיים וההשתנות של המקום.

במקום למחוק את המצב הקיים, הפרויקט מבקש לתרגם אותו לשפה אדריכלית חדשה. ההתערבות במבנה מגנדה יוצרת מערכת של גשרים, גגות ומעברים המחברת בין המבנה לסביבתו ומייצרת רצף חדש של תנועה, מפגש ומרחב משותף. כך המחסור במרחב הפרטי הופך להזדמנות לייצר סלון עירוני, מרחב משותף שאינו מחליף את הבית, אלא מרחיב את אפשרויות החיים והמפגש מעבר לו.

אל המרחב הזה נכנסת תרבות מקומית נוספת: מסירה, נתינה, תיקון ושימוש חוזר. מתוך כך נולד ה Repair Hub - מקום שבו מלאכה ותיקון הופכים לפעילות ציבורית וקהילתית. בקומת הקרקע נפתחים אל הסמטאות אזורי קפה וסלון קהילתי, ובהמשך מערכת התנועה מובילה אל חללי מתפרה, נגרות, מעבדת חומרים ואזורי עבודה.
המבנה משמש כלב המחבר בין הבית, הרחוב והקהילה. באמצעות התערבות עכשווית ומבקש לשמר את המרקם האנושי של הכרם ובו בזמן לייצר לו תשתית חדשה.
מקום שבו הישן והחדש, הפרטי והציבורי, המלאכה והמפגש מתקיימים זה לצד זה ומגדירים מחדש את החיים המשותפים בשכונה.

סדרת רהיטים הבוחנת את מערכת היחסים בין קונסטרוקציה לטקסטיל.
יריעת פוליאתילן ולייקרה עוברת תהליך עיבוד בחום, היוצר בה אזורים שמזמינים קיפול. במפגש עם הקונסטרוקציה, היריעה השטוחה משנה את צורתה והופכת למשטח ישיבה בעל מבנה תלת־ממדי.
המקצב והמיקום של אזורים אלו קובעים את הפטרן ואת הצורה שנוצרת, ומאפשרים לבחון אפשרויות ישיבה שונות.

סדרה של פרשנויות והתערבויות באובייקט אחד – המעקה העירוני. RAIL היא קולקציה של אובייקטים אורבניים המבוססת על תרבות ה״ישיבה על הברזלים״ ועל השימושים הבלתי פורמליים שנוצרו סביב המעקה. לאורך השנים הפך המעקה העירוני, שתפקידו המקורי להפריד ולתחום, למקום שאנשים בוחרים לעצור לידו – לשבת, להישען, לחכות, לשוחח או להתאסף. פעולות יומיומיות וספונטניות אלה הפכו את המעקה מאובייקט פונקציונלי לנקודת מפגש מוכרת בחיי הרחוב המקומיים.

מתוך התבוננות בהתנהגויות ובאינטראקציות שהתפתחו סביבו, נוצרו שלושה אובייקטים המציעים אפשרויות שונות לשהייה, מפגש ואינטראקציה – ממפגש קבוצתי ושיחה פנים אל פנים ועד לאינטראקציה בין אדם לאובייקט. הקולקציה שומרת על השפה הצורנית, הפשטות וחופש השימוש של המעקה המקורי, ומעניקה להם פרשנות עכשווית המזמינה אנשים לעצור, להיפגש ולהיות חלק מהמרחב הציבורי.

בחללי מגורים אורבניים וצפופים, חפצי יומיום שימושיים ובהם כלי ניקוי נתפסים כמטרד חזותי
מציע תפיסה חדשה המשתמשת COMPANY GOOD שהמשתמשים מנסים להסתיר. הפרויקט
בעיצוב פיגורטיבי ובמהות של האנשה כדי להפוך את הכלים מאובייקטים של מטלה לפריטים בעלי
.נוכחות וסיפור.
הסט כולל מטאטא, מגב, יעה, מברשת ודלי. כל כלי מתפקד באופן עצמאי בטכנולוגיות מתקדמות, וברגע
האחסון השקט על גבי עמדת עגינה קירות, הרכיבים מתאחדים לכדי דמות של "עוזר בית". העיצוב
השואב השראה מעולם הלבוש הפורמלי יוצר קשר רגשי, משפר את שגרת התחזוקה ומציג את הכלים
.בגאווה בחלל הביתי

איך מרחב מסחרי ותיק הופך ללב הפועם של העיר?

פרויקט התחדשות בקריית מוצקין מציע מודל אדריכלי חדש: מרכז קהילתי-מסחרי רב-גילי ששובר את המחיצות בין צרכנות לחיים חברתיים.

באמצעות שילוב מדויק בין פונקציות מסחריות למרחבי שהייה ציבוריים, התכנון נותן מענה לצרכים הייחודיים של קבוצות גיל שונות באותו המרחב. התוצאה היא טרנספורמציה של המרכז- ממקום של קניות וסידורים בלבד, למוקד עירוני חי שנועד לעודד אינטראקציה יומיומית וליצור חיבור אמיתי בין הדורות.

משחק הרכבה לחיזוק הקשר הבין-דורי, אשר מותאם אישית לכל משפחה באמצעות כתיבה על לבני המשחק.
המשחק מבוסס על יצירת שיח ורווח הדדי בין הדורות, בזמן שכל צד מביא עמו את חוזקותיו: למבוגר מטען עשיר של זכרונות, סיפורים והיכרות משפחתית, ואילו לילד יכולות מוטוריות ליצירת המבנה. התוצאה הנה מגדל משפחתי.
הפרויקט נולד מתוך הרצון לעצב משחק שיתמקד בקשר בין בני המשפחה, ויצירת רגעים משותפים, שיחות וזכרונות שנשארים זמן רב לאחר סוף המשחק. המשחק הופך זמן איכות לזכרון משפחתי בעל ערך.

הפרויקט נולד מתוך מפגש בין שני עולמות שמלווים אותי בשנים האחרונות: טכנולוגיה ואנשים. לצד לימודי עיצוב תעשייתי אני לומד גם מדעי המחשב, ולכן היה לי ברור שאעסוק בטכנולוגיה. במקביל, אני עובד עם בני נוער, בהם נוער בסיכון, ומתנדב עם קשישים. דווקא דרך שתי אוכלוסיות שונות כל כך גיליתי שכולנו חולקים אתגרים דומים שהחריפו בעידן הדיגיטלי: לחץ, בדידות וקושי בריכוז.
מתוך הבנה זו יצרתי סדרת אובייקטים טכנולוגיים־פואטיים המשלבים חומריות מקרקעת עם טכנולוגיה רגישה. האובייקטים דורשים מעורבות אקטיבית, ומבקשים לקדם רווחה נפשית באמצעות פעולות קטנות ומכוונות.
MORA- אובייקט אקוסטי המעצב מחדש את סביבת העבודה. פעולה טקסית של הערמת "אבני סאונד" יצוקות, כאשר כל אבן מוסיפה שכבת צליל אחרת, יוצרת רגע של קרקוע ונוכחות במטרה להפחית לחץ.
OTO- אובייקט המסייע בהתמודדות עם בדידות. פתיחת הפקק משדרת סאונד חי ממרחב ציבורי קרוב, לצד מופע אור מופשט המשקף נוכחות של משתמשים נוספים בזמן אמת, במטרה לעודד יציאה אל המרחב הציבורי.
AURA- אובייקט קינטי המכניס תנועה אורגנית ואקראית לשדה הראייה הפריפריאלי, כדי לספק למוח גירוי עדין ושקט התומך בשמירה על ריכוז.
השליטה וההתאמה האישית של שלושת האובייקטים נעשות באמצעות אתר ייעודי. יחד, הם אינם מבקשים להחליף את הבחירה האנושית או לפתור את הבעיות שלנו, אלא להציע טכנולוגיה התומכת בה. הם מהווים צעד ראשון להרגשה טובה יותר.

AMP הוא מרכז תרבות מבוזר לאורך רחוב אברבנאל בפלורנטין, תל אביב.

במקום לרכז את פעילות התרבות במבנה אחד, הפרויקט הופך את הרחוב למרחב תרבותי פעיל — פארק ליניארי המחבר בין רשת של חללים פנימיים, חצרות ובמות המשולבים במבנים הקיימים. פתיחת מעברים חדשים דרך המבנים מחברת בין הרחוב לחצרות האחוריות ומאפשרת לתנועה הציבורית לחדור אל תוך הפרויקט.

AMP נועד לתמוך במוזיקאים ויוצרים בתחילת דרכם, ובמקביל להציע לתושבי השכונה מרחבים לשהייה, עבודה, מפגש ופנאי. החיבור בין השניים הוא לב הפרויקט: להוציא את תהליך היצירה אל המרחב הציבורי וליצור מפגשים יומיומיים בין האמן, הקהילה והקהל.

לאורך הרשת פזורים אולפני הקלטה ופודקאסט, חדרי חזרות, חללי הופעה ומיקרו־במות, לצד ספריית כלי נגינה וציוד, ספריית תקליטים, חללי עבודה, האזנה ושיתוף פעולה. שקיפות, קשרי מבט וחפיפה בין הפעילויות חושפים את תהליך היצירה ומאפשרים למוזיקה להפוך לחלק מחיי היומיום של הרחוב.

כך AMP מטשטש את הגבול בין יצירה, קהילה ומרחב ציבורי — והופך את הרחוב לתשתית חיה ליצירה, מפגש וחשיפה.

empowHer היא מערכת אימון חכמה לתרגול הגנה עצמית לנשים בסביבה הביתית, שנולדה מתוך הרצון להתמודד לא רק עם איום אפשרי, אלא גם עם תחושת הפחד והדריכות שמלוות נשים במרחב הציבורי.
המערכת מאפשרת למשתמשת לתרגל בבית תנועות בסיסיות של הגנה עצמית, באופן עצמאי, חוזר והדרגתי. היא כוללת שק אימון אינטראקטיבי המתחבר למשקוף ואפליקציה מלווה, שדרכה המשתמשת בוחרת אימון ורמת קושי.
במהלך התרגול, אזורי מטרה מוארים על גבי השק מכוונים אותה היכן ומתי לפעול. חיישנים מזהים את מיקום הפגיעה ומודדים את עוצמתה, והאפליקציה מספקת משוב ומציגה את ההתקדמות לאורך זמן.
באמצעות תרגול חוזר, משוב וזיהוי הצלחה, המערכת מבקשת לחזק את תחושת המסוגלות ולהוסיף לצד הפחד את הידיעה: "אני יודעת מה לעשות”.

סד אמה שיקומי בהתאמה אישית, המיוצר בהדפסת תלת ממד. הסד משלב קיבוע אורתופדי קשיח עם גירוי חשמלי הפועל באמצעות אלקטרודות מתכווננות וחיבורים פשוטים ומהירים. מטרת המוצר היא למנוע ניוון שרירים במקרים של שיקום ארוך.
את הבקר והאלקטרודות מחברים אך ורק בזמן הטיפול עצמו שדורש מספר דקות ביום במנוחה,
לאחר מכן מסירים אותם בקלות, מנקים את האלקטרודות ומטעינים את הבקר לקראת הטיפול הבא.

הפרויקט עוסק בקשר שבין צליל, מרחב ורגש, ומתוך כך נשאלת השאלה: אם מוזיקה יכולה לשמש ככלי טיפולי, האם גם החלל שבו היא נשמעת יכול להפוך לכלי כזה?
Resonance Center הוא מרכז לטיפול באמצעות מוזיקה, המיועד לאנשים המתמודדים עם קשיים רגשיים, חברתיים או קוגניטיביים. מתוך חקר של צליל, תהודה, מקצב והאופן שבו הם נעים ופוגשים את המרחב, נוצר תכנון שבו המבנה הופך לחלק פעיל בתהליך הטיפולי. הפרויקט יוצר רצף של חוויות אקוסטיות - משקט וספיגה ועד הדהוד ותהודה - באמצעות מעברי צליל בין חללים, פתחים וצינורות שמע, לצד אלמנטים המגיבים לתנועה, למים ולרוח. כך הופך המבנה כולו למעין כלי נגינה, שניתן לנוע בתוכו, להקשיב לו ולהיות חלק ממנו.

מערכת לבישה חכמה המיועדת לאנשים עם פרקינסון, שההליכה שלהם נקטעת בעקבות אירועי קיפאון.
המערכת מיועדת בעיקר לאנשים בשלבים המוקדמים עד הבינוניים של המחלה, שעדיין הולכים ומתפקדים באופן עצמאי, אך זקוקים לתמיכה שתסייע להם לשמר את הביטחון, רצף ההליכה והעצמאות לאורך זמן.

המערכת מנטרת את דפוס ההליכה ואת פעילות השרירים, ומספקת בעת הצורך סיוע מכני קצר ומתוזמן לכיפוף הירך. מטרת הסיוע היא לתמוך בביצוע הצעד הבא ולעזור למשתמש לחזור לרצף הליכה יציב.

הפרויקט מציע תכנון מחדש של בית הספר כמרחב למידה דינמי, תנועתי וקהילתי, שבו התלמיד הוא שותף פעיל בתהליך הלמידה. הפרויקט מפרק את מודל הכיתה הקבועה ומציע מערכת חללים גמישה בגדלים שונים המותאמים ללמידה אישית, קבוצתית וקולקטיבית בליווי מנטורים ובתמיכת בינה מלאכותית.

הפרויקט מציע התערבות אדריכלית במתחם 'בית הראשונים' בעמק חפר והפיכתו למכינה קדם-צבאית המדגישה את החיבור לאדמה ולסביבה המקומית. מרחבי המתחם משמשים ככלי חינוכי פעיל המעודד מלאכת כפיים ועשייה קהילתית משותפת.

TERN היא מזוודה המיועדת לאנשים המתנהלים מתוך המזוודה לאורך השהות, מבלי לפרוק את תכולתה באופן מלא. בשימוש מתמשך, פריטים נסתרים והגישה אליהם דורשת חיפוש והזזה של התכולה. המזוודה מציעה חלוקה פנימית ופתיחה רב־כיוונית, החושפות חלק גדול יותר מהתכולה ומאפשרות גישה נפרדת לאזורי אחסון שונים. כך מצטמצם הצורך בחיפוש ובפריקה, ונשמרים הסדר, הנגישות וההתמצאות לאורך השהות מחוץ לבית.

כמענה לצפיפות הגוברת, הפרויקט מציע הרחבת המרחב האורבני אל המפלס התת- קרקעי. התכנון מתכתב עם מערך ‘גינות הכיס’ של תוכנית גדס ומטרתו לפנות את מפלס הרחוב לטובת שטחים ציבוריים ירוקים.

מערכת להרכבת מטבח חוץ ביתי קומפקטי לסביבה האורבנית.

ככל שיותר אנשים חיים בדירות בעיר, מרחבי חוץ כמו מרפסות, גגות וחצרות קטנות הופכים לחלק פעיל מחיי הבית: מקום לאוויר פתוח, לשהייה, למפגש, ובהמשך גם להרחבת הבישול החוצה. אך בעוד השימוש בחוץ כחלק מהבית מתחזק, מטבחי חוץ נותרו לרוב פתרון המיועד לחצרות ולגינות רחבות ידיים.
Balco System היא מערכת להרכבת מטבח חוץ קומפקטי, המותאמת לנתוני החלל, לתשתיות ולהעדפות המשתמש. המערכת מאפשרת להרכיב תצורה אישית, תוך שמירה על נוחות שימוש גבוהה ותפיסת מקום מינימלית.

מה קורה כשקימורי הגוף הופכים לאור?

בפרויקט גמר שלי "גוף - תאורה" / RAW - LED collection, בהנחיית גל גאון, אני מתרגמת את מנחי הגוף וקווי המתאר של נשים לגופי תאורה פיסוליים, המותאמים באופן אישי לכל אחת מהן.

הפרויקט נולד מתוך חקר השפה העיצובית האישית שפיתחתי לאורך שנות לימודיי ומתוך רצון לחגוג באמצעותה את הגוף הנשי על צורותיו השונות.

חמש נשים חזקות היוו את ההשראה לקולקציה, כשכל גוף תאורה מבוסס על אישה אחרת ועל הסיפור שלה, ומבקש לתרגם קימורים, פגיעות וחוויות אישיות לצורה, לחוסן, לקבלה עצמית ולאור.

ריהוט רחוב לשימוש חופשי.
קולקציית ריהוט רחוב לשימוש מגוון ואינדיבידואלי, המציעה לכל אדם להשתמש באובייקטים הציבוריים כרצונו – בהתאם לצורך והרגע. העבודה נובעת מסדרת צילומים יומיומיים ברחובות תל אביב, שחשפו שימושים ספונטניים באובייקטים ציבוריים.
הפרויקט מציע לדבר בשפה חדשה, כזו שמבינה את העושר במרחב הציבורי, ולהתייחס לפעולות הספונטניות אך השכיחות כאבן דרך בעיצוב ריהוט רחוב.
האובייקטים בפרוייקט מזמינים ריבוי ועירוב שימושים. הם אינם עוד עיצוב חדש של ספסל (לדוגמא) אלא הם מחליפים את הרעיון של ייעוד אחד ותו לא. כל אובייקט מאפשר לקבל ממנו מה שתרצה באותו רגע, והקולקציה כולה מאפשרת את המגוון הרחב של הפעולות בהתאם לזמן והמקום.

לאורך שביל ישראל חוויית ההליכה מתעצבת מתוך המפגש המתמשך בין האדם, הדרך והנוף. הפרויקט מציע מקום למטיילים המבוסס על עקרונות של התארגנות עצמית - המאפשרת מגוון אופני שימוש בהתאם לצרכי המטייל. המערכת נטמעת בטופוגרפיה, עוקבת אחר קווי הגובה ויוצרת רצף בין תנועה, שהייה והנוף המקומי כחלק מחוויית ההליכה.

הפרויקט ממוקם בשוק רמלה ונולד מתוך מחקר בנושא בזבוז מזון ועודפי מזון במערכת העירונית. הוא מציע לראות בתוצרת שלא נמכרה בסוף יום המסחר לא פסולת, אלא משאב שיכול לייצר פעילות חדשה- באמצעות איסוף, מיון, עיבוד, בישול, חלוקה ומכירה מחדש.
מתוך כך נוצר מרכז קהילתי המשתלב בתוך השוק ומרחיב את פעילותו מעבר לשעות המסחר. לצד המטבח הקהילתי נוספו מרחבי מפגש, למידה, יצירה, בילוי ופנאי, במטרה להפוך את השוק ממקום שפועל בעיקר לצורכי מסחר למרחב קהילתי פעיל לאורך היום.

הפרויקט מציע מרכז שיקומי לאנשים המתמודדים עם חרדה חברתית, הממוקם בגבעת יונה באשדוד - בנקודת מפגש בין העיר לנוף הפתוח. המרכז משלב טיפול, מגורים זמניים ומרכז תעסוקתי־חברתי, ומלווה את האדם בתהליך הדרגתי של חזרה לחיים בקהילה.

עקרון החשיפה ההדרגתית מתורגם למערכת של שכבות, מחיצות ומבטים, המווסתת את המעבר בין הסתרה לחשיפה ובין הפרטי לציבורי. כך יכול כל אדם לבחור מתי וכיצד להיחשף, בהתאם לקצב האישי שלו.

איך אידיאל היופי עשוי להראות העתיד? ומה יקרה כאשר אידיאל היופי יקבל סממנים אבולוציוניים?
הפרויקט מחזיר את אידיאל היופי אל השורשים האבולוציוניים שלו ובוחן כיצד הוא עשוי להיראות בעתיד ובעולם שבו אידיאל היופי משתנה, אך הלחץ להתאים את עצמנו אליו נשאר.

SYMBIÓLIS הוא מיצג אינטראקטיבי המדמה קליניקת יופי ביולוגית עתידנית, היוצרת עבור כל לקוח את הגרסה האידיאלית שלו שהיא הכלאה אנושית-חייתית בהתאמה אישית. המשתמש עובר אבחון הכולל צילום פנים, סריקה ושאלון, שבסופו נוצרת עבורו דמות היברידית מושלמת - גרסה מפותחת שלו המשלבת תכונות של בעלי חיים, שהיא מעין סינתזה בין אידיאל היופי האנושי לבין היופי, היעילות והמאפיינים האבולוציוניים שבטבע.
האבחון מורכב מ-10 שאלות הנוגעות לחיי היומיום, לאינטראקציות חברתיות, לתפיסה עצמית ולאינסטינקטים של המשתמש, וכל שאלה מקבילה לתכונה אבולוציונית של חיה אחת מעשר חיות שונות. בהתאם לתשובות, תכונות אלו הופכות לחלק מגופו של המשתמש.

בטבע, מאפיינים חיצוניים מעידים על בריאות, יעילות, הישרדות ואיכות גנטית. ההיבריד אולי אינו נתפס כיפה בעינינו היום, אך האם בעתיד הוא עשוי להפוך לאידיאל? ואולי היופי כבר לא יימדד רק במראה, אלא במה שהוא מעיד על מה שנמצא מתחת לפני השטח? וכמה רחוק נהיה מוכנים ללכת כדי להפוך לגרסה האידיאלית של עצמנו?

מתוך תפיסה שהסביבה הפיזית היא חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפול, הפרויקט מציע תכנון רגיש ותומך המבוסס על שימוש מודע באור טבעי, צבע וחומר כאמצעים המווסתים את החוויה ותורמים לתחושת רוגע וביטחון.

החלל המוצע מציע סביבה חדשנית הנשענת על שפה עיצובית שאינה מזוהה עם בית חולים, במטרה לשפר את חוויית השהות של המטופלת – הן מבחינה פיזית, והן מבחינה רגשית וחברתית.

הפרויקט מציע סדרת התערבויות נקודתיות לאורך רצועת החוף של תל אביב–יפו, באזור התפר הדרומי. הפרויקט עוסק בחיבור הרב-שכבתי שבין העיר לים, באמצעות התייחסות לכוחות הייחודיים הפועלים בכל נקודה. ההתערבויות משלבות מרחבי מפגש, תנועה, ושהייה, כגון תצפית, פעילות ימית ומסחר בקנה מידה מקומי.

Play by Design היא מתודה המשתמשת במשחקיות המרחב ובמשחק ככלי ללמידה, לחוויה וליצירת קהילה.
בפרויקט זה אני בוחנת את יישומה במסגרת חינוכית של גן ילדים.

הפרויקט מציג את המשחק כדרך פעולה עיצובית, ומדגים כיצד עיצוב גמיש מאפשר למרחב להשתנות ולעודד את הגוף לקחת חלק פעיל בחוויית גילוי, למידה ומשחק.

בשנות ה70 פעל באשקלון כפר נופש צרפתי ייחודי, שיצר בתוך העיר מעין מובלעת תרבותית של אוכל, יין, מוזיקה, בילוי ואורח חיים צרפתי.
מתוך ההיסטוריה של המקום בחרתי לדמיין את המשכו כיום, וליצור עבורו זהות חדשה ככפר נופש ותרבות עכשווי - Le Village Français.
הפרויקט מציע לקהל ישראלי להיכנס לזמן קצר לעולם צרפתי אירופאי בתוך אשקלון, דרך חוויות של אירוח, אוכל, קולנוע, מוזיקה, קריאה ופנאי.
השפה החזותית מחברת בין הזיכרון של הכפר המקורי, העתיקות והים של אשקלון לבין עולם אירוח עכשווי, ומתפרשת על פני חומרי דפוס, קיוסק מידע
אינטראקטיבי, סרט אווירה ואובייקט חוויה פיזי.

אני נוקי פרויקט גמר העוסק בפיתוח שפה עיצובית אישית ובחיפוש אחר הדרך שבה תהליך של התבוננות, פירוק ויצירה יכול להפוך למערכת עיצובית שלמה.

נקודת המוצא של הפרויקט היא התבוננות בטבע, ובעיקר במבנים של ענפים והסתעפויות. דרך תהליך של זיהוי, פירוק, הפשטה וארגון מחדש, המבנים האורגניים מתורגמים לקומפוזיציות גיאומטריות ולתחביר צורני חדש.

השפה שנוצרה אינה נשארת כדימוי דו־ממדי, אלא נבחנת דרך חומר, טקסטורה, גובה, צבע וקנה מידה, ומקבלת ביטוי באלמנטים שונים של עיצוב פנים – מקיר ורליפים, דרך אריחים וחומרים שונים ועד לרהיטים ולטקסטיל.

הפרויקט מציע תהליך עבודה שבו מקור השראה אחד מתפתח בהדרגה לשפה אישית ועקבית, המסוגלת להשתנות ולקבל ביטויים שונים תוך שמירה על זהות עיצובית משותפת.

רצועת חזה מתנפחת להצפה והצלה של שחיינים במצוקה.
FLO מגדיר מחדש את תפקידו של מצוף הסימון. בשגרה, המצוף מסמן את השחיין. כשהוא רוצה לנוח הוא נעמד במים ובזכות צורתו הייחודית, המצוף מתלבש על גופו ומאפשר מנוחה נוחה. בחירום, השחיין מושך בידית ומפעיל בלון גז שמנפח את החלק הקדמי, המיועד לשימוש חד־פעמי. יחד, שני החלקים יוצרים מערכת הצלה התומכת ומייצבת את השחיין.

בעוד המרחב הפרטי בעיר מצטמצם, טקסים משפחתיים נותרו קבועים ותלויים בזמן, בעיקר ארוחות השישי והחגים. הפרויקט מציע טיפולוגיה חדשה בבניין לשימור בתל אביב-יפו: חללי אירוח ואירועים גמישים, הפועלים כהשלמה פרוגרמתית לדירות קטנות ושותפים.

TECH &CRAFT HIGH SCHOOL || MOSHAV BEER TUVIA
TOTAL AREA: 7,000 SQM

הפרויקט מציע מודל לתיכון מקצועי, המשלב בין קראפט מסורתי (Low-Tech) לטכנולוגיה מתקדמת (High-Tech).
במרחב זה, תהליכי התכנון הממוחשב והעבודה המעשית בחומר מפרים זה את זה ומקדמים חשיבה דרך הידיים.

מרחצאות ציבוריים לנשים - יפו העתיקה

הפרויקט מציע תכנון של מרחצאות עירוניים לנשים בתוך מבנה החמאם העתיק ביפו. המרחצאות מתוכננים כמרחב קהילתי המשתלב בשגרת חיי היומיום של נשים בעיר.
הפרויקט צמח מתוך סקרנות אישית למסורות רחצה וטבילה במים, ומתוך היכרות עם תרבות החמאם הטורקי.
המרחצאות מציעים מגוון חוויות רחצה, הכוללות בריכות בטמפרטורות שונות, סאונות יבשות ורטובות ואזורי מנוחה. המרחב מאפשר לשלב תרבות של רחצה וטבילה בחיים העירוניים, כזמן של שהייה, האטה וטיפול בגוף ובנפש. דרך חללים של חום וקור, ציבורי ואינטימי, נוצר מקום המציע חוויית well-being יומיומית ומחבר בין מסורת רחצה היסטורית לבין אורח חיים עירוני עכשווי.

הפקולטה לעיצוב ב-HIT
הפרויקט מציע תכנון מחדש של הפקולטה לעיצוב ב-HIT, מתוך התבוננות בחוויית הסטודנט ובאופן שבו המרחב יכול להשפיע על למידה, מפגש ותחושת שייכות.

במצב הקיים, כיתות הסטודיו מאורגנות סביב מערך תנועה המתפקד בעיקר כמעבר, בעוד שלוש המחלקות מתקיימות זו לצד זו עם מעט מרחבים משותפים המאפשרים מפגש, חשיפה ושיתוף. מתוך כך, הפרויקט מבקש להפוך את הפקולטה ממקום שמגיעים אליו כדי ללמוד, לסביבת לימודים שחיים בה לאורך היום.
החצר המרכזית שבין בניינים 6 ו־7 נפתחה והורחבה והפכה ללב הפקולטה. סביבה מתארגנים חללי הלמידה, העבודה והשהייה, ונוצרים בה מפגשים אקראיים בין סטודנטים, מרצים ומחלקות שונות. כך הלמידה חורגת מגבולות כיתת הסטודיו וממשיכה אל המעברים, החצרות והמרחבים המשותפים.
גם הכניסות לפקולטה הוגדרו מחדש כחלק מיצירת תחושה של מערכת אחת רציפה. הכניסה הראשית יוצרת קו ישיר אל החצר המרכזית, המשמשת כנקודת התמצאות וכמרכז שאליו מתכנסים חלקי הפקולטה. הכניסה הנוספת מחזקת את הקשר ואת רציפות התנועה בין המבנים.

כיתות הסטודיו תוכננו באמצעות מחיצות דינמיות המאפשרות להתאים את החלל לצורות למידה שונות - מעבודה בקבוצות קטנות ועד ביקורות והגשות - ובמקביל משמשות כמשטחי תצוגה. לצד הכיתות נוספו מרחבי עבודה ולמידה גמישים, המותאמים לעבודה עצמאית, קבוצתית ומקוונת, וכן אזורי שהייה המאפשרים לסטודנטים להמשיך לעבוד וללמוד גם מחוץ לשעות הלימודים.
בקומה העליונה של בניין 6 תוכנן אודיטוריום מחלקתי בקנה מידה אינטימי, המותאם להרצאות, ביקורות, הצגות ומפגשים יומיומיים. הוא משלים את האודיטוריום המרכזי שבבניין המשטרה, המיועד לפעילות רחבה וציבורית יותר.
בניין המשטרה הקיים נוכס כחלק מהפקולטה והוגדר מחדש כ״בניין השגרירות״ - הפנים של הפקולטה כלפי הרחוב והקהילה. אליו הועברו הגלריה והאודיטוריום המרכזי, המאפשרים להציג את העשייה של הפקולטה בתערוכות, אירועים ופרויקטי גמר, ובמקביל לפתוח אותה לקהילה ולפעילות תרבותית מבחוץ.

כך נוצרת פקולטה אחת רציפה, שבה המבנים, המחלקות והמרחבים השונים מתחברים סביב מרכז משותף. המטרה היא ליצור מקום שלא רק מלמד עיצוב, אלא חי עיצוב - מרחב המעודד יצירה, מפגש, שיתוף והשראה, ומעניק לסטודנט תחושת שייכות לאורך כל היום.

הפרויקט מציע תכנון מחודש לבית ספר תיכון ממלכתי בישראל, המבקש לאזן בין ערכי הקבוצה לבין צורכי הפרט. במרכז המבנה רחבה משותפת המייצגת שייכות ומפגש, וסביבה חללי למידה גמישים המאפשרים לכל תלמיד לבחור את דרך הלמידה המתאימה לו. המסדרון המסורתי מתבטל, ומערכת התנועה מתכנסת אל לב בית הספר: התלמידים יוצאים מהמרחבים האישיים אל המרכז המשותף, ורק ממנו ממשיכים החוצה. כך נוצרת מערכת מרחבית שבה היחיד אינו נבלע בתוך הקבוצה, והקבוצה אינה מתקיימת על חשבון היחיד.

מודל מגורים אורבני חדשני, המבוסס על ההבנה שהחיים המודרניים לא בהכרח מתנהלים לפי שגרה קבועה. באמצעות שימוש בעיקרון של פונקציות חופפות, הפרויקט מאפשר מגוון שימושים בהתאם לצורכי המשתמש/ת.

ROTEM 8 היא מערכת נשיאה ושליפה מהירה עבור לוחמי חי"ר הנושאים פק"ל אלונקה.
המערכת המודולרית מתחברת למגוון אפודי לחימה ומשלבת את האלונקה כחלק אינטגרלי מציוד הלוחם, לצד נשיאת ציוד אישי, רפואי ושלוקר.
המבנה מותאם לתנועה ולפעילות מבצעית, ובעת הצורך מאפשר מעבר מנשיאה לשליפת האלונקה באופן עצמאי בתוך 2 שניות.

הפרויקט עוסק בתכנון בית לחיילים בודדים עולים ממדינות, תרבויות ורקעים שונים. מטרתו ליצור עבורם תחושת ביתיות ושייכות, לצד חיבור לחברה הישראלית.
המבנה משלב מגורים פרטיים, חללים משותפים ובית קפה הפתוח לקהילה, תוך שמירה על הפרדה בין האיזור הציבורי למרחבי המגורים.

פרויקט "32/18" ממוקם במלון ישמעאלוף ההיסטורי משנת 1925 בפינת הרחובות יבנה 18 ומונטיפיורי 32 בתל אביב, אשר תוכנן במקור על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ' כבית מלון המשלב קומה מסחרית וקומות אירוח. הפרויקט מציע מענה תכנוני וקהילתי לאוכלוסיית יעד של צעירים בגילאי נוער עד 25 שחוו ניתוק משפחתי וקהילתי על רקע נטייתם המינית, ומעניק להם מסגרת תומכת הכוללת קורת גג זמנית ומרחב מוגן להתאוששות ותהליך שיקום מקיף רגשי, חברתי וכלכלי.
מבחינה תכנונית, המבנה מתאפיין בהפרדה ברורה ותפקודית בין האזורים הציבוריים הפתוחים לקהל הרחב (בר מסעדה, חצר עירונית וחללי עבודה וסדנאות), לבין האזורים הקהילתיים של הדיירים (סלון, מטבח), ולבין אזורי המגורים הפרטיים המופרדים פיזית עם כניסה נפרדת. הפרדה זו מאפשרת לדיירים לנהל "נראות סלקטיבית", המעניקה להם את היכולת לבחור מתי להיחשף ומתי לחזור אל הפרטיות והביטחון המוחלט.

הפרויקט מציע מיקרו־קמפוס אקדמי ללימודי עיצוב, במבנה תעשייתי קיים באזור התעשייה בחולון. מתוך חיבור בין למידה, יצירה וייצור, הוא מבקש לקרב את האקדמיה אל סביבת התעשייה ואנשי המקצוע הפועלים בה, ובמקביל לפתוח את המבנה אל המרחב הציבורי. הפרויקט בוחן כיצד נוכחות אקדמית יכולה להכניס חיים ושימושים חדשים לאזור התעשייה ולהפוך למנוע להתחדשות עירונית.

Senin היא מערכת אישית לוויסות והרגעה, המיועדת לאנשים עם ADHD ברגעים של הצפה רגשית וחושית.
הפרויקט נולד מתוך מחקר שעסק בחוויה היומיומית של אנשים עם ADHD ובצורך בכלי זמין ונגיש לרגעים שבהם העומס הופך להצפה.
המערכת משלבת לחיצה, מגע בטקסטורות ורטט, לצד נקודת לחיצה מעולם האקופרסורה (הרפואה הסינית), ומאפשרת התאמה אישית של גודל, תחושה ואופן השימוש בהתאם לצרכים ולהעדפות של כל משתמש. Senin לא נועד להעלים את הרעש, ולא מתיימר לפתור את האתגרים שמגיעים עם ADHD. המטרה שלו צנועה ואנושית יותר, לעזור למשתמש לעצור לרגע, לנשום, ולקבל כלי נוסף שיכול לסייע לו לחזור בהדרגה לאיזון, בקצב שלו.

הפרויקט הינו מרכז חברתי רב שימושי עבור קהילת הסטודנטים הירושלמית והקהילה המקומית. הוא ממוקם במרכז העיר, בסמוך לשוק, ומציע מרחבי למידה א-פורמליים, תרבות ופנאי משותפים המחזקים את נוכחות הסטודנטים במרחב העירוני ותומכים בצמיחתה של קהילה פעילה המשתלבת בחיי העיר. פעילות המרכז מתקיימת לאורך היום והלילה ומשלבת את הסטודנטים בתפעול המקום, בתכניו ובפעילויותיו.
הפרויקט מבוסס על שילוב וחפיפה בין שימושים שונים המתקיימים במקביל לאורך שעות היממה. הפרוגרמה יוצרת רצף בין מצבים של למידה, עבודה, פנאי ומפגש, ומאפשרת מעבר טבעי ביניהם. הארגון המרחבי מגדיר מדרג של אינטראקציות בין ריכוז להתכנסות ובין פעילות אישית לקבוצתית, ומאפשר שימוש משתנה במרחב בהתאם לאופן השהייה בו.

פלטפורמת רחפן מודולרית המאפשרת למשתמש לשנות את אופי הטיסה באמצעות החלפה מהירה של זרועות הרחפן. כל סט זרועות מעניק מאפייני טיסה שונים, תוך שמירה על גוף מרכזי קבוע. הגישה מאפשרת התאמה, שדרוג ותחזוקה של המערכת, ומציעה מגוון חוויות טיסה על בסיס פלטפורמה אחת

PLUG AND FLY
היא פלטפורמת רחפן מודולרית המאפשרת למשתמש לשנות את אופי הטיסה באמצעות החלפה מהירה של זרועות הרחפן.
עולם הרחפנים מציע מגוון רחב של סגנונות טיסה, כאשר לכל אחד מהם מבנה ומאפייני טיסה שונים. כיום, משתמשים נדרשים לרוב לבחור בין רחפן מוכן ופשוט לתפעול לבין רחפן בבנייה עצמית, המאפשר גמישות והתאמה אך דורש ידע טכני וניסיון.
הפלטפורמה מבוססת על גוף מרכזי קבוע וזרועות מתחלפות. הגוף מרכז את רכיבי הרחפן הקבועים, בעוד שכל סט זרועות מעניק לרחפן מורפולוגיה ומאפייני טיסה שונים.
באמצעות החלפת הזרועות, אותה פלטפורמה יכולה לעבור בין ארבע תצורות טיסה שונות: קלאסי, סינימה, פריסטייל ולונג ריינג׳.
המערכת מאפשרת למשתמש להתאים, לשדרג ולתקן את הרחפן בצורה פשוטה, תוך שילוב בין הנוחות של רחפן מוכן לבין החופש והגמישות של בנייה עצמית.
.

Wiggo הוא אמצעי לתרגול זחילה המיועד לתינוקות המתמודדים עם מגבלה מוטורית.
המוצר מספק תמיכה מותאמת ומעודד תנועה יזומה באמצעות גירויים חושיים: חיישן רטט המוטמע בכרית מסייע בהפעלת השרירים ובהרמת ראש פעילה, וקשת לדים מעודדת עניין ותנועה. המוצר מציע רמות תרגול שונות, מהרמת ראש סטטית ועד לתרגול זחילה אקטיבי, ומאפשר התאמה לשלב ההתפתחותי, ליכולות המוטוריות ולצרכים המשתנים של כל תינוק.

הפרויקט נבדק במשך שנה במעונות שיקומיים ולראשונה תינוק בן שנתיים הצליח לזחול בכוחות עצמו בזכות אב טיפוס של המוצר.

הפרויקט הוא מלון באיתנים שבהרי ירושלים היוצר מעבר הדרגתי מהקצב הדיגיטלי של היומיום אל הזמן הטבעי. החוויה מתחילה כבר ביציאה מהעיר, דרך נסיעה ברכב, וממשיכה בשיטוט לאורך המבנה וסביבתו. השיטוט מוביל אל מרחבים אישיים, שבהם כל חדר ממסגר מבט אל הטבע ומאפשר לחוות את הזמן דרך השתנות הנוף.

גופי תאורה בעלי מנגנון סנאפ המבוסס על הגמישות הטבעית של העץ.
פרויקט זה מתחקה אחר מחברי סנאפ, מחברים מבוססי גמישות טבעית של חומר. מחברים אלו מתייחדים בכך שהחלק הזכר, מתגמש ו"קופץ" אל מצב נעילה יעודי בחלק הנקבי, וכאשר הוא עובר את המדרגה הגאומטרית הוא ננעל. מנגנוני ומחברי הסנאפ הם מנגנונים נפוצים ומוכרים מאוד בעולם ואנחנו מכירים אותם בפקק השמפו, במכסה של הבטריות, בכפתור של המעיל, באבזם הרצועה ועוד ועוד.
הסנאפ נקרא כך בגלל הצליל הייחודי שהוא משמיע, מחווה קולית אשר הנעילה התבצעה.

בפרויקט זה פיתחתי מנגוני סנאפ רבים מבוססי הגמישות הטבעית של העץ, ומוצגים לפניכם שני גופי התאורה האלו: ג'ירו וג'אנגו. ג'ירו הוא גוף תאורה עומד אשר החלק המאיר תפוס בלחץ בין הרגליים, אשר קופצות ומאפשרות את שינויי כיוון התאורה, תוך השמעת הסאונד המספק של הסנאפ. ג'אנגו הוא גוף תאורה שולחני, בעל מצב פרונטלי ומצב תאורה לכיוון השולחן. לג'אנגו יש "כפתור" סנאפ אשר משמש גם כציר תנועה וגם כמעצור תנועת המסילה על הגוף.

שני גופי התאורה "משתמשים" פעמיים בגמישות העץ, פעם בשביל שינוי מצב התאורה ופעם בשביל ייצוב הגוף עצמו.

סדרת שרפרפים מעור טבעי בעיבוד צמחי, המבוססת על מחקר חומרי הבוחן כיצד בישול סלקטיבי של העור משנה את תכונותיו.
האזורים המבושלים מתכווצים, מתעבים, מתכהים ומתקשים, בעוד שהאזורים שלא בושלו נדחקים, מתנפחים באופן אורגני ונשארים רכים ובהירים.
התוצאה היא מבנה קונסטרוקטיבי לצד אזורי ישיבה רכים ונוחים, כולם מאותו החומר.

SOL היא מערכת ביתית המלווה את המשתמשים לאורך רגעים שונים בשגרת היום, דרך השפעה על החושים באמצעות אור, ריח, צליל ומגע. המערכת יוצרת מצבי אווירה משתנים התומכים בארבע אווירות שונות: רוגע, ריכוז, ערנות והכנה לשינה, מתוך הקשבה לצרכים האישיים והרגשיים של המשתמשים בתוך הבית.
דרך שינוי עדין של האווירה, היא מאפשרת מעבר בין פעולות, תחושות וקצבים שונים במהלך היום.
המערכת מורכבת משני אובייקטים - האובייקט הראשי, הוא אובייקט לחלל המרכזי של הבית והאובייקט המשני הוא לחדר השינה, כך שבשימוש משולב בשניהם מתקבלת חוויה המשכית בכל שעות היממה.
האובייקטים מחוברים לאפליקציה ייעודית שמאפשרת יצירת שגרות קבועות, שליטה מרחוק ושליטה באובייקט המשלים של חדר השינה.

מיכלים קרמיים המציעים פרשנות עכשווית לטכניקת הבנייה בחוליות באמצעות אקסטרוזיה קרמית.
תכנון החתך מקנה לכל חוליה חיבור גיאומטרי וצורת פרופיל ייחודית, היוצרת את הטקסטורה של המיכל.

ספר ילדים מאויר בהשראת סיפורו של מאיר שלו. הספר מזמין ילדים והורים לגלות יחד את החיים שמתעוררים בלילה, ומעודד סקרנות בכל הנוגע לטבע העירוני ולבעלי החיים המסתתרים בו.

״השלישי בקשר״ נולד מתוך חוויה אישית שלי כאדם שחי עם הפרעת קשב וריכוז.

הרבה פעמים, כשמדברים על ADHD, מסתכלים על ההשפעה שלו על לימודים או על עבודה, ופחות באופן שבו הוא משפיע על חיי היומיום ועל מערכות יחסים.

מתוך המקום הזה יצרתי סדרה של שלושה סרטוני אנימציה, המציגים סיטואציות מחיי היומיום של זוג ישראלי צעיר, שלאחד מהם יש הפרעת קשב וריכוז.

כל סרטון ממחיש בדרך אחרת כיצד הפרעת הקשב משפיעה על מערכת היחסים שלהם
בצורה הומוריסטית וסאטירית, ולפעמים גם כואבת.

צפייה מהנה.

פרויקט "גיבורים" הוא אתר תיעודי המציג חמישה סיפורי גבורה מה־7 באוקטובר. הפרויקט מתמקד בתהליך המשותף של הלוחמים: כיצד הם פעלו בתוך הכאוס, הרכיבו תמונת מצב תוך כדי לחימה והניעו פעולות מצילות חיים.

סרט אנימציה קצר המאויר בטכניקת פריים־ביי־פריים. באמצעות שפת חלומות ייחודית, היצירה משמיעה קול של דור המרגיש כמו ילד אבוד בעולם של גדולים, ומבקרת את הלחץ החברתי להספיק ולסמן "וי" על תחנות החיים.

מדי שנה נרשם אובדן של 20%-40% מאוכלוסיית הדבורים בעולם. "צוף" היא מערכת מודולרית המציעה בתי גידול עירוניים לשימור דבורי בר. המערכת משלבת יחידות קינון וצמחייה ונפרשת באיזור האורבני בהתאם לטווח התעופה של הדבורה. מיקום העמודים בין האזורים הירוקים בעיר מייצר רצף של "אבני קפיצה", ובכך מאפשר שבילים בטוחים לתעופה ושגשוג.

ספר אוטוביוגרפי מאויר המבוסס על זיכרונות מתקופת לימודיי בשנה השלישית לתואר. הפרויקט בוחן את הפער שבין התפקוד היומיומי לבין החוויה הנפשית הבלתי נראית, ומבקש לתרגם אותה לשפה חזותית.

פלטפורמה אינטראקטיבית ההופכת את לימוד האסטרונומיה למסע של חקר, גילוי וביצוע משימות, המזמין ללמידה דרך התנסות וגילוי.

STEP IT היא מערכת שיקום אינטראקטיבית שנועדה לעורר מחדש את המוטיבציה לנוע בקרב משתקמים לאחר שבר בצוואר הירך. המערכת מבוססת על משטח פעילות המרושת בנורות LED, אשר ממיר את התרגילים השיקומיים הקיימים למשחקים מוכרים, ומספק פידבק ויזואלי וקולי מידי. המשטח פועל בתקשורת ישירה עם חיישנים לבישים המותאמים לקרסול ולנעליים; חיישנים אלו עוקבים בזמן אמת אחר מיקום הרגל במרחב, המסלול מנקודה א' לנקודה ב', המהירות, התאוצה והזווית. ניטור מדויק זה נועד לוודא ביצוע תנועה תקינה ונכונה ולמנוע פציעות. החוויה כולה מאוגדת בתוך אפליקציה ייעודית, נגישה ומותאמת לגיל השלישי, אשר מספקת הסבר ברור על כל תרגיל ועוקבת אחר מגמת ההתקדמות של המטופל.

פרויקט ביקורתי הבוחן מקרה ספקולטיבי של קריסת מודל כור ההיתוך בחברה הישראלית, ומציע פתרון שבבסיסו פיצול מדינת ישראל לשלושה קנטונים עצמאיים המאוגדים תחת הפדרציה הישראלית. הפרויקט מכיל את אנדרטת אבן הפינה של הפדרציה הישראלית וארבעה ספרים, אחד לפדרציה ואחד לכל קנטון.

שאלון חווייתי ומשעשע החוקר את שאלת הזהות "מי אני?" באמצעות אינפוגרפיקה קהילתית במרחב.
בסופו, המשתתפים זוכים לניתוח אישיות אבסורדי שכביכול אומר הרבה, אבל בעצם לא אומר כלום.

שיטה ליצירת לטרינג באמצעות גריד נקודות, המתועדת בספר השראה ומלווה בדמו אינטראקטיבי להתנסות עצמית. השיטה פותחה ככלי לפיתוח יצירתיות בקרב מעצבים וסטודנטים לעיצוב.
אינסטגרם של הפרויקט: ot.dot_

קמפיין המציף את הכאב וההתנגשות בין שירותם הצבאי המלא של לוחמים להט"בים בסדיר ובמילואים, לבין היעדר זכותם הבסיסית להתחתן בישראל. באמצעות מכירת חולצות יחידה המשלבות דימויים צבאיים וייצוגים של אהבה מהתרבות ומהאמנות הגבוהה והפופולרית, הקמפיין מממן מאבקים ותהליכים משפטיים לנישואים גם ללוחמים הלהט״בים.

מה יהיה הדבר הבא שישבש את השגרה שלנו כאן בישראל?
הפרויקט הינו עבודת וידאו־ארט המשלבת דימויי לייב אקשן לצד פסקול המורכב מצלילים מטרגרים המוכרים לכולנו.
באמצעות שיבוש של רגעים יומיומיים, העבודה מציפה תחושת דריכות מתמשכת בהתאם למציאות שלנו, העלולה להשתבש בכל רגע.

סביבת מציאות מדומה (VR) דוקומנטרית־אוטוביוגרפית, המכניסה את המשתמשים לנעליו של אדם חולה פרקינסון. הסביבה הוירטואלית מאפשרת לחוות את הקושי בביצוע פעולות יומיומיות.

סרט אנימציה הבוחן כיצד הסתמכות על בינה מלאכותית בקבלת החלטות אישיות עלולה להתפתח לתלות, עד שהיכולת לקבל החלטות באופן עצמאי מתחילה להישחק.

משחק חושי מודולרי שמכניס טקסטורות מהטבע לסלון הבית. המשחק כולל מקרן חכם ואפליקציה, ומאפשר להורים עסוקים רגע של משחק עם ילדיהם בלי הצורך לצאת מהבית.

האם אפשר לתקן גם את מה שכבר הסתיים? FIXER הוא משחק מחשב המבוסס על סיפור פרידה, ובוחן את הדחף להציל זוגיות שבורה, ואת הנטייה לשאת לבד בכל האשמה ולסרב לשחרר.

מיצב אינטראקטיבי המזמין את המשתמש/ת להיכנס לתפקיד הבינה המלאכותית ולנהל שיחות עם משתמשים אחרים. דרך האינטראקציות נחשפים קשרים אישיים, תלות רגשית, סוגיות אתיות והשפעות נפשיות. המיצב מבוסס על מקרים אמיתיים

פרויקט וידאו המוקדש לזיכרונותיה העשירים של סבתי שעלתה לארץ חסרת כל. העבודה מציעה תרגום ויזואלי של סיפורי העבר של סבתי מתוך המרחב החומרי־ביתי המקיף אותה כיום.

סרטון אנימציה המסביר את המחזור החודשי באמצעות מטאפורת ארבע עונות השנה. הפרויקט מחבר בין עולם הידע של הרפואה הסינית לרפואה המערבית, ומתרגם מידע מורכב לשפה חזותית נגישה ואינטואיטיבית.

מה גורם לאדם לבצע דבר עבירה? האם עבריינות היא נטייה מולדת או תוצאה של נסיבות חיים?
הפרויקט בוחן את המעבר הפרדיגמטי מזיהוי פושעים באמצעות סממנים פיזיים, על התיוג הסטריאוטיפי הכרוך בכך, לגישות פסיכולוגיות המבקשות להבין את המורכבות הנפשית.

מסע ארכיוני בשלושה רבדים, המתחקה אחר סיפור חיים אישי כעדות היסטורית ותרבותית. באמצעות דיאלוג בין כתבים, חפצים וזיכרונות, הספר בוחן את הדינמיות של הזיכרון ואת המפגש בין האישי לקולקטיבי.

משחק דו־ממדי שבמרכזו ניצבת נעמי, אישה מבוגרת המתמודדת עם אלצהיימר. במהלך ביקור משפחתי, רגעים של מגע וצליל מעוררים בה זיכרונות שכמעט אבדו. נומי, הצל הפנימי שנותר מזהותה של נעמי, מתעוררת ויוצאת למסע בין זיכרונותיה במטרה להשיב את מי שהייתה.

על רקע חוויות של צמצום והידחקות במרחבי החיים של נשים נוצרה ה"תיבה" – מרחב הכרחי של התרחבות, שחרור ועוצמה. הפרויקט נע בין החוויה האישית לקול המשותף; חמישה מסעות נרטיביים המוצגים בספרונים מתלכדים עם עבודת וידאו קולקטיבית, המשמיעה את קולותיהן של הנשים.

Odysee הוא מלווה נסיעות מבוסס AI, שפועל דרך שיחה ולא דרך ממשק חיפוש. Tico מתכנן מסלול, מחזיק את ההקשר ומלווה לפני הטיול, במהלכו ואחריו. הוא מצביע על העולם, זמן, מקום, מזג אוויר ואירועים, ומסרב לשער מה המטייל מרגיש. במיצב, השיחה מסתיימת במסלול מודפס שנלקח הביתה.

פינוליין הוא פסטיבל אודיו־ויזואלי הלוקח את המשתתפים למסע בין עולמות תודעתיים ומוביל לשבירת דפוס המציאות. המיצב מדמה את במת הפסטיבל ומטרתו לאפשר לצופים חוויה מלאה.
השפה החזותית של פינוליין נבנתה מתוך רעיון המעבר ושבירת הדפוס. נקודת המוצא הייתה הקו אלמנט פשוט, חזרתי ומסודר, שמייצג את השגרה ואת התנועה בתוך מסלול קבוע. מתוך הקווים נבנה הלוגו, ובמרכזו היהלום המשמש כשער וכסמל למעבר בין מצבים ועולמות.
אותה מערכת קווית ממשיכה אל תוך המיצב והוויזואל. הפסים הופכים לחומר הגלם שממנו נוצרים העולמות, הדמויות והצורות. במהלך החוויה הם מתחילים להשתנות, להתעוות ולהתנגש זה בזה, עד שהם שוברים את המבנה הקיים ויוצרים דפוסים וצורות חדשות אותה שפה ממשיכה גם אל דמות הדג, הפוסטרים, הטיפוגרפיה והמרצ'נדייז, נקודות המפגש של פינוליין נשענות על אותו עיקרון: שבירת דפוס קיים כדי לאפשר למשהו חדש להיווצר.

עוד לפני שאנחנו מודעים לרגשות שלנו, הגוף כבר שולח אותות פיזיים. "גוף ראשון" היא סדרת מגזינים החוקרת את עולם התחושות הגופניות דרך נקודות מבט היסטוריות, מדעיות ופסיכולוגיות. הפרויקט מזמין את הקוראים להסתכל על הגוף מזווית חדשה.

חברת טכנולוגיה בדיונית מציעה שירות לשימור התודעה לאחר המוות, באמצעות חיבור המוח האנושי לסימולציה עצבית מתמשכת. הפרויקט מעלה שאלות פילוסופיות ומזמין את הצופים להטיל ספק בהבטחות הטכנולוגיה.

הפרוייקט העוסק באבדן זהותה של סבתי בעקבות מחלת האלצהיימר. במיצב יריעת בד מודפסת ורקומה ההולכת ונפרמת בהדרגה.
הפרימה מבטאת את תהליך התפוררות הזיכרון ושחיקת הזהות, את המעבר מנוכחות ושפע להיעדר וריקנות

המבט שלנו אינו ניטרלי.
הוא מושפע מהידע שלנו, מהחוויות שעברנו, מהמרחק, מהסאונד ומההקשר שבו הדברים נחשפים בפנינו. כשאנחנו לא רואים את התמונה המלאה, המוח משלים את החסר על סמך מה שהוא כבר מכיר, ולעיתים מוביל אותנו למסקנות שגויות.

״נקודת מבט״ הוא מיצב וידאו המורכב משני סרטים המוקרנים במקביל ובסנכרון על שני מסכים נפרדים.
דרך סיטואציות טעונות המוצגות מנקודות מבט שונות, הפרויקט ממחיש כיצד אותה מציאות ואותם האלמנטים יכולים לקבל משמעות אחרת בהתאם לאופן שבו הם נחשפים בפנינו, וכיצד לעולם איננו חשופים לתמונה המלאה.

הפרויקט עוצב כעמוד אינסטגרם המורכב מסדרת סרטונים קצרים. ככל שגוללים, מתברר שמימד הביקורת מלווה כמעט כל היבט בחייה של אישה.
הפרויקט חושף באופן הומוריסטי את האבסורד שבציפיות החברתיות ומבקש להזכיר שביקורת – תמיד תהיה.

מיצב אינטראקטיבי העוסק בפער שבין כוונה אישית לפרשות ציבורית בעידן של סוכני AI. הצופים מוזמנים לעולמה של ICON - סוכנות משפיענים המנוהלת כולה על ידי בינה מלאכותית, וזה עתה השיקה את פעילותה בישראל.

סרט תיעודי על סלמא ותאיר, שתי חברות טובות בכיתה ב’ – האחת יהודייה והשנייה מוסלמית. הסרט מלווה את שגרת חייהן המשותפת ומתחקה אחר המציאות שהן חוות יחד.

מחקר צורני-חומרי ואקספרימנטלי המורכב מסדרות של יציקות מתכת מבוססות איקונוגרפיה, אשר יוצרות מרחבי ביניים. מרחבים אלה מזמינים התבוננות והשהייה כפתח לגמישות מחשבתית ולאיכויות חדשות. הפרויקט מלווה בספר מחקר המשלב תיאוריה, פרקטיקה, פואטיקה ותיעוד ויזואלי וטקסטואלי של תהליך העבודה.

מיתוג לקולנוע עדן ההיסטורי כמרכז תרבות עכשווי לקולנוע ישראלי, המחבר בין מורשת המקום, יצירה מקומית ותמיכה בדור הבא של היוצרים.

חוויה אינטראקטיבית סאטירית העוסקת בחוויית הגשת תלונה על פגיעה מינית, דרך הדמיה של מילוי טופס בעקבות מקרה של תקיפה מינית. הפרויקט חושף את הקשיים, השיפוט והדעות הקדומות שמתלוננות פוגשות מול החברה והמערכת, ואת הפער בין העידוד להתלונן לבין היחס שהן מקבלות בפועל.

כיצד ייראה העולם כאשר הבינה המלאכותית תשתלט סופית על המרחב הדיגיטלי, והגבולות בין אמת לשקר ייעלם לחלוטין?
הציור הדיסטופי מתאר מציאות שבה מידע מזויף, היסטוריה מעוותת ומניפולציות על התודעה האנושית הופכים לנורמה.

הפרויקט מציע הסבה של אחד ממיכלי הדלק הנטושים ברידינג למרכז אקספו אינטראקטיבי לקיימות.
אתר שבעבר שימש לתעשייה מזהמת הופך למרחב ציבורי של למידה, חדשנות ותצוגה.
השפה העיצובית שואבת השראה מגשרי התחזוקה ההיסטוריים, ומתורגמת לרמפות ספירליות בתוך המיכל הממשיכות החוצה ומחברות בין המתחם לטיילת.
פנים המיכל תוכנן כמערכת גמישה ודינמית, המאפשרת התאמה לשינויים המתמידים בתחום הקיימות והחומרים.
חלל המבנה מתפקד כמערכת תצוגה ולמידה אינטראקטיבית, באמצעות ביתנים מודולריים בעלי חזיתות מתחלפות, המאפשרים חשיפה ישירה לחומרים, חידושים וטכנולוגיות המתעדכנים מעת לעת.

הפרויקט מציע מתודולוגיית ייצור חלופית, המעבירה את היציקה הקרמית מן הסטודיו המבוקר אל השטח ושואלת: מה אם הטבע עצמו היה הסטודיו? במסגרת התהליך, חומר קרמי נוזלי נוצק ישירות לתוך בורות חפורים, תוך בחינת יכולת הספיגה של הקרקע כתחליף לתבנית הגבס המסורתית. הקרקע משפיעה על צורת הכלים, על מרקמם ועל תהליך היווצרותם, בעוד שאלמנטים חלקיים מגבס יוצרים אזורי שליטה, דיוק וחזרתיות. רגע חילוץ הכלי מן האדמה מקבל אופי ארכאולוגי של חשיפת ממצא. מתוך המפגש בין תכנון למקריות נוצרת סדרת אובייקטים קרמיים הנושאים עקבות של מקום, חומר וזמן. .

הפרויקט מתעד מסע הערצה אישי לליידי גאגא, ובוחן כיצד קשר אובססיבי הופך לשפה של זהות, זיכרון ודמיון. באמצעות עולם חזותי של חלונות מחשב ואייקוניים צבעונייים ונוסטלגיים, הסרטון מתחקה אחר עולמה העשיר של גאגא המלא בקצב, הומור ורגש.

הפרויקט מציע אלטרנטיבה לתרבות ההיכרות המהירה באמצעות תכנון אדריכלי המעודד חשיפה הדרגתית, שגרה משותפת ומפגשים טבעיים, היוצרים קשרים אנושיים, קהילה ותחושת שייכות.

הפרויקט מציע מרחב קהילתי ומגורים זמניים עבור בני המעגל הרביעי | אלו שאינם חווים טראומה באופן ישיר, אך מושפעים ממנה דרך סביבתם.
הפרויקט ממוקם מול פארק הירקון בתל אביב ומורכב ממבנה קהילתי ושלושה מבני מגורים זמניים.
התכנון יוצר רצף הדרגתי בין העיר לפארק ובין היחיד לקולקטיב, ומאפשר עצירה, יצירה וחיי קהילה באמצעות מלאכת יד, טכנולוגיה וחקלאות עירונית.

מה קורה כשרהיט מפסיק להיות רק אובייקט שימושי, והופך ליצור בעל אופי, גוף, שם ונוכחות?

creatures הוא פרויקט גמר פיסולי וצבעוני, הבוחן את מערכת היחסים בין רהיט למשתמשו.
הפרויקט מציע קולקציית רהיטים לא שגרתית, שבה כל רהיט הוא יצור, העומד בפני עצמו כדמות עצמאית במרחב, אחד מתוך מיתולוגיה פרטית.

נקודת המוצא של הפרויקט היא תהליך אישי של גילוי שפה צורנית: כתמי צבע אינטואיטיביים שנעטפו בקווי מתאר שחורים הפכו ל”עננים” שגילו דמויות בצורות פראיות המבקשות להיוולד אל תוך העולם האמיתי. מתוך העולם הזה התפתחו רהיטים פיסוליים, בעלי מעטפות גרפיות שונות, צבעוניות חזקה ונוכחות כמעט חיה. כל רהיט נושא עמו תכונה, תפקיד ויכולת חבויה: הוא יכול לשאת, להכיל, להסתיר, להזמין, לנחם או להפריע.
הפרויקט מבקש להחזיר אל מרחב המגורים ממד של דמיון, סיפור וקשר רגשי ועמוק עם חפצים. הוא פונה אל הצורך האנושי הבוגר באובייקטים שמעוררים סקרנות, הזדהות ושיחה. creatures אינם רק פתרונות פונקציונליים, אלא נוכחויות בחלל, כאלה שמייצרות דיאלוג טלפתי עם המשתמש והצופה.

תהליך הפיתוח נע בין ציור ידני, מודלים פיזיים מעץ, מידול ממוחשב ודיאלוג עם כלי בינה מלאכותית. המעבר בין יד, חומר וטכנולוגיה איפשר לכל רהיט לדבר את שפתו בהדרגה, עד שהוא מקבל גוף, “עור” ואופי מדוייק משלו.
creatures מטשטש את הגבול בין עיצוב, אמנות וסיפור בין רהיט פונקציונלי לבין אובייקט חי בנוכחותו, בין חלל מגורים לבין עולם פנימי, אישי ומסתורי.

בעולם האקדמי העכשווי, סטודנטים מתמודדים לא רק עם עומס לימודי, אלא גם עם הצפה מתמדת של מידע, מסכים, התראות ורשתות חברתיות, לצד חרדת הישגים ותחרות בלתי פוסקת.
בעידן שבו המידע נמצא בכיסו של כל אדם, הספרייה אינה יכולה להישאר רק מקום לאיתור ולצבירת ידע. עליה לקבל תפקיד חדש: להיות מרחב המאפשר נוכחות, ריכוז, שקט פנימי וחיבור לעצמי ולקהילה.
הפרויקט שואב השראה ממודל האשרם (מושג הודי המתאר קהילה רוחנית המיועדת להתפתחות אישית), לא כמוסד דתי או כייצוג של תרבות מסוימת, אלא כמודל מרחבי של חיים איטיים, מודעים וקהילתיים.
בתוך מרחב זה, הספר אינו רק מקור מידע אלא אמצעי להתבוננות. בניגוד למסך, הנוטה לפצל ולקטוע את הקשב, הספר מזמין שהייה, ריכוז וקצב איטי. כך הופכת הקריאה מפעולה של צריכת מידע לתהליך של התכנסות, מחשבה וחיבור.

הפרויקט בוחן התמודדות עם פוסט־טראומה.
דרך סיפור אישי, הוא מתאר מסע הדרגתי מהישרדות לעבר נשימה, הכלה ותנועה מחודשת.

משחק מחשב דו־ממדי המכניס את השחקן לנעליו של מנהל קמפיין בחירות פוליטי. באמצעות קבלת החלטות אסטרטגיות לאורך מערכת הבחירות, השחקן לומד כיצד החלטות תקשורתיות מעצבות את תדמית המועמד ואת השיח הציבורי, ומהו המחיר החברתי של קמפיינים פוליטיים.

הפרויקט עוסק בתכנון מרכז לטיפול פסיכולוגי, היוצר סביבה התומכת בתחושת רוגע, ביטחון וויסות רגשי עבור המטופלים. המרחב שואב השראה מגינות זן יפניות ומשלב עקרונות תכנון ביופיליים, במטרה להפחית עומס חושי, לשלב את הטבע כחלק מהחוויה המרחבית ולתמוך בתהליך הטיפול.

Beacon הוא חוויה אינטראקטיבית המאוירת באופן ידני ומעוצבת כמסע מדיטטיבי מהחרדה אל עבר ריפוי. השחקנים מוזמנים להאט, לנשום ולהתחבר מחדש לעצמם, בזמן שהם נעים דרך סביבות תת ימיות חזותיות שלוות המשקפות בעדינות את הנוף הרגשי של הנפש. הפרויקט מציע מרחב שקט ומקרקע, המעודד נוכחות, חמלה עצמית, ואת התזכורת המנחמת שגם ברגעים חשוכים ניתן למצוא שלווה.

ספר אישי אקספרימנטלי העוקב אחר ציר זמן הראשי שלי ומתפצל בעשרים נקודות הכרעה לעשרים דמויות שהייתי יכולה להיות. הפרויקט בוחן כיצד כל בחירה מעצבת זהות, חיים ועתיד אפשרי.

הפרויקט הוא בית מחסה לנשים נפגעות אלימות ולילדיהן, המבקש ליצור סביבה המשלבת ביטחון, פרטיות ותחושת בית. הפרויקט עוסק במרחב כחלק מתהליך של שינוי, מחוויית הישרדות וחוסר ודאות אל עבר יציבות, שייכות והתחלה מחדש.
הקונספט האדריכלי התפתח מתוך רעיון של אריגה מחדש, מעבר מקשירה והגבלה ליצירת מרחב עוטף ומגן. רעיון זה מתורגם לאדריכלות באמצעות ארגון הדרגתי של המרחבים, היחסים בין הפרטי למשותף, חומריות רכה וצורות המייצרות תחושת הגנה.

אנחנו כבר רגילים שמבקשים מאיתנו להוכיח לרשת שאנחנו לא רובוטים, אבל מה קורה כשההוכחה כבר לא מספיקה? מיצב אינטראקטיבי שבוחן את הרגע בו נוכחות אנושית ברשת כבר אינה מובנת מאליה.

ממשק קיוסק אינטראקטיבי להזמנת מזון, הנטוע בעולם עתידי בו אזלו משאבי הטבע והמזון מיוצר באמצעים טכנולוגיים בלבד. מנות שנעלמו משוחזרות באמצעים סינתטיים כאבקות, נוזלים וגושים המדמים את הטעם המקורי.

NightSync היא פלטפורמה מאפשרת למוגנות בחיי הלילה, המבוססת על למידה ושיתוף פעולה.
הפרויקט נולד מתוך ההבנה שאתגרי מוגנות אינם שייכים לאדם או לעסק בודד, אך הידע והפתרונות הקיימים כיום נשארים פעמים רבות מקומיים ומבודדים.

NightSync מחברת בין עסקים, מומחים, מפתחים וקהילה סביב אתגרים שעולים מהשטח. היא מאפשרת לפתח ולבחון פתרונות בפיילוטים, לשתף את הידע שנצבר ולאפשר לפתרונות מוצלחים לעבור ממקום למקום.

במקום שכל עסק יתחיל מחדש, כל אתגר הופך להזדמנות ללמידה — וכל פתרון מחזק את האקוסיסטם כולו.


קיגוֹֹ הוא מגזין עצמאי בינלאומי, כתב עת עונתי הבנוי כמילון חזותי. כל גיליון מתבונן בעונה אחת דרך עשרה מושגים, המרכיבים יחד סיפור חזותי על נוכחותה בחומר, ברוח, בתודעה ובסביבה, ועל משמעותה במחזוריות הטבע. המושגים נחשפים דרך שיטוט מילוני
ומציעים זוויות תוכן משתנות על העונה.

הכירו את שיראל, הדמות הכי נאחסית בעולם. באמצעות חוויה אינטראקטיבית סאטירית, הצופים מוזמנים לבחור מחדש רגעים מכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל. כל החלטה יוצרת מציאות אחרת – השאלה היא איזו

סרטון אנימציה המתאר את תקופת המלחמה מנקודת מבטן של נשות המילואימניקים. הפרויקט חושף את המאבקים הרגשיים והיומיומיים המתרחשים בעורף במציאות בה בן הזוג יוצא למלחמה.

NOOK
מאורה ביתית המספקת מקום מפלט בלי לבודד את הכלב מהסביבה. היא מעוצבת מתוך מחשבה על השתלבות באופן טבעי בחלל הביתי.

NOOK היא מאורה לכלבים המתמודדים עם רגישות לרעשים מעוררי סטרס, הנפוצים בסביבה העירונית המודרנית. זהו מקום בטוח שנועד לוויסות חושי ומנוחה, אשר נותן מענה לצורך ביולוגי של כלבים למצוא מחסה בתוך מאורה. לכלבים יש צורך במאורה שהיא לא מקום הרביצה הרגיל, אלא המקום אליו הם הולכים שהם רוצים להתבודד, להירגע או למצוא מחסה. הרבה טועים וחושבים שכלב הוא חיה שכל הזמן צריכה חברה ואת הלהקה שלה, זה שגוי והם די דומים לנו בכך שהם צריכים זמן אישי להירגעות עצמית.
NOOK מייצרת תחושה עוטפת ומגנה, בעזרת צורה שמאזכרת מערה או מחילה טבעית, על ידי כך שהמבנה לא גבוה מידי והוא חשוך ושקט ביחס לשאר הבית. המאורה מספקת סביבה שקטה באמצעות טכנולוגיית סינון רעשים אקטיבית וסינון פסיבי דרך פאנלים רב שכבתיים, עם שכבה פנימית של לבד אקוסטי לספיגת רעשים וטקסטורה גלית למניעת הדהוד פנימי ושבירת גלי קול. סינון הרעשים האקטיבי מסתמך על רמקולי תהודה שמשתמשים במשטח שהם מוצמדים אליו ובעזרת רטט מייצרים את גלי הקול.
NOOK מגיעה כערכת בנייה להרכבה בבית על ידי המשתמש.

נקודת המוצא לפרויקט הייתה הכלבה של ההורים שלי ששמה הוא קורה. היא אומצה לפני 4 שנים, כשהיא הגיעה היינו צריכים לעבור איתה תהליך ארוך של אילוף והתמודדות עם תגובות לחץ והסתגלות לסביבה. ואז הגיע 7 לאוקטובר וכמו לכולנו שינה הכל. לא רק שהיא שכחה כל תרגול שעשינו, אלא בעקבות עודף הרעשים ותחושת הלחץ בבית היא פיתחה תגובות סטרס גדולות וקיצוניות יותר מבעבר.

מותג קוקטיילים ייחודי שהופך כל מפגש למסע בין תרבויות מסביב לעולם. דרך חומרי גלם אותנטיים, טעמים יוצאי דופן ועובדות מפתיעות נוצרת חוויה שמעוררת סקרנות, גילוי וחיבור.

עבור רוכבי אופניים עם קטיעה בגפה התחתונה, האתגר מתחיל עוד לפני העלייה לאופניים.
השימוש בפרוטזת הליכה ובפדל סטנדרטי מחייב התאמות ואילתורים, המאפשרים רכיבה אך אינם מספקים תחושת שליטה,
יציבות וחיבור המותאמים לצורכיהם.
הפרויקט מציע כף רגל תותבת ופדל ייעודי המתוכננים כמערכת אחת.
המערכת כוללת חיבור מגנטי, נעילה מכנית, בלימת זעזועים ושחרור מהיר, במטרה להעניק לרוכב ביטחון, שליטה וחופש תנועה.

האם בית הוא מקום אליו חוזרים, או תחושה
שניתן ליצור? "מבית ומחוץ" הוא ספר מחקרי המבוסס על סיפורים אישיים. הספר מבקש למפות את התנאים הפסיכולוגיים המאפשרים לאדם להרגיש בבית, גם במקומות שמעולם לא היו שלו.

פרויקט אנימציה על המסע בקשר מרחוק.
הניווט בין רגעי השיא השונים שמצויים במערכת יחסים מסוג שכזה - רגעי הביחד ורגעי הלבד, ומה שביניהם.

ספר מחקר חזותי הבוחן את המרחב הלטנטי של תהליך היצירה דרך ארבעה מרחבים: קליטה, קצב, מרחב ומשחק צורני וחומרי. הספר משלב טקסטים ודימויים, ומתבונן במהלך היצירה כמרחב פתוח ולא לינארי.

סרט אנימציה מאויר בטכניקת פריים־ביי־פריים,המבוסס על סיפורו האישי של אבי, ומתאר 37 שנות הורות לבן שנולד עם מוגבלות קשה. הסרט מלווה את מסעו החל מההלם הראשוני ועד להשלמה עם מציאות שלא בוחרים בה. זהו סיפור על אהבה, כאב ותקווה, המתקיימים זה לצד זה לאורך כל הדרך.

סרט אנימציה המבקר באופן אבסורדי את המרדף אחר שלמות, את משטור הגוף ואת הדחקתם של ביטויי אנושיות ופגיעות. הסרט בוחן את הרגע שבו השליטה נסדקת והגוף חוגג את שחרורו.

ספר מחקר חזותי העוסק בחוויה של אנשים בעלי תגובתיות־יתר חושית, בדגש על ילדים. המחקר מבקש להמחיש כיצד גירויים יומיומיים הופכים לקושי תפקודי ממשי בשל קושי נוירולוגי סמוי.

הפרויקט מחייה את קפה כסית המיתולוגי כמועדון ליוצרים, המאפשר להכיר קולגות מתחומים שונים, ליצור קשרים מקצועיים ולעבוד בסביבה יצירתית, במטרה להחזיר את ההשראה והשיח האנושי לתהליך היצירה.

הפרויקט מציע מודל מגורים דינמי, גמיש ובר השגה בירושלים, המשלב יחידות מגורים קומפקטיות עם מרחבים קהילתיים משותפים, המעודדים קהילתיות, מחזקים תחושת שייכות ומעשירים את המרחב הציבורי.

הפרויקט מציע תפיסת מגורים חדשה, המבקשת להנגיש את מרכז ירושלים באמצעות מודל מגורים דינמי, גמיש ובר השגה. שילוב של יחידות מגורים קומפקטיות עם מערך חללים משותפים יוצר מרחב המעודד קהילה, שיתוף ואיכות חיים, תוך הפחתת הנטל הכלכלי של המגורים בעיר.

במקום להגדיל את שטח המגורים הפרטי, הפרויקט מעשיר את חוויית המגורים באמצעות שיתוף של משאבים, שירותים וחללים, ומציע מודל המותאם לאורח החיים העירוני המשתנה כזה המאפשר גמישות בזמן, בשימוש ובאופן המגורים.

לצד שוק מחנה יהודה, בית אליאנס הופך למרחב עירוני פתוח, המחבר בין מגורים, מסחר, עבודה ומפגש, ומטשטש את הגבול בין המבנה לבין העיר.

קומת הקרקע נפתחת אל הציבור ומשלבת מסחר, תרבות וחללי עבודה משותפים, בעוד שהחצר הפנימית מהווה מרחב המעודד מפגש, קהילתיות ותחושת שייכות בין הדיירים לבין העיר.

מיצב אקספרימנטלי המפגיש בין תורת הנסתר היהודית לבין אלגוריתמים, דאטה וקוד יצירתי. הפרויקט מציע מבט חדש על הצורך האנושי להעניק צורה וחוקיות לעולם המטאפיזי.

במציאות הנוכחית, כפי שהיא משתקפת בתקשורת ובדיונים ציבוריים, שיח קבוצתי הופך לא פעם לזירה כוחנית ללא אפשרות של הקשבה אמיתית. Open Circle היא מערכת המשקפת בזמן אמת את דינמיקת השיחה באמצעות חיווי ויזואלי עדין, במטרה לעודד את המשתתפים לווסת את התנהלותם בעצמם. הפרויקט, השואב השראה מעקרונות של דמוקרטיה דיונית ושל המסורת הקוויקרית, יוצא מנקודת הנחה שקבלת החלטות היא תהליך רגשי, חברתי ואתי, ולא רק פעולה רציונלית. המערכת המוצעת מנתחת את דינמיקת השיח באופן לא-שיפוטי, ובכך יוצרת תנאים לשיח מאוזן, מודע ומושכל יותר.

מיצב רב-מדיות, משלב בין ספר ו-וידאו העובדים יחד באופן אינטגרלי.
הפרויקט בוחן את הקשר בין חוש, זיכרון ותחושה באמצעות תיעוד אישי-אסוציאטיבי הנובע מסינסתזיה וחוויה חושית מועצמת בתקופה של פוסט טראומה.
התיעוד נוצר מתוך יומנים אישיים, צילום סטילס ו-וידאו, ומתמקד במרחב שבין רגעים, זמן וחוויה כמרחב של קיום והתמודדות.

המקום הוא ספר מחקר חזותי הבוחן את האמונה היהודית־ישראלית כמערכת המציעה אחיזה לאדם במציאות דינמית. דרך שלושה מפלסים, הספר מתרגם את מושג האמונה מרעיון רוחני לפעולה נפשית של בנייה ותמיכה.

משחק סאטירי המבוסס על מקרים אמיתיים, בו השחקן נכנס לנעליו של מפקד תחנת משטרה חדש ונדרש לקבל סדרה של החלטות. במהלך המשחק, השחקן עתיד לגלות שהדרך לנצח היא לאו דווקא לקבל את ההחלטות המוסריות.
למשחק: www.above-the-law.net

בשנים האחרונות ההדברה החקלאית עוברת מריסוס כימי בכיסוי מלא לפיזור נקודתי ומדויק של חומרים ביולוגיים. הרחפן הופך לכלי יעיל ומתאים למשימות אלו, אך עדיין תלוי בלוגיסטיקה אנושית מורכבת: הגעה לשטח, פריקה והעמסה, מילוי חומר והחלפת סוללות, פעולות המאטות את רצף העבודה.
הפרויקט מציע מערכת אוטונומית המשלבת רכב קרקעי ורחפן לכדי יחידה עצמאית. הרכב משמש תחנת שירות ניידת, הממלאת, מטעינה ומחזירה את הרחפן לעבודה רציפה בשטח.

Ari- Artificial Relational Inteligance
ארי היא מנורה מונחית בינה מלאכותית המאזינה לשיחות אינטימיות בין שני אנשים ומתערבת בהן בזמן אמת כמשתתפת פעילה. המנורה מגלמת שלוש פרסונות - מרככת, מנתחת ומעוררת קונפליקט - המגיבות לדינמיקה המשתנה באמצעות שילוב של קול ותאורה. הפרויקט נולד מתוך ההכרה שבעוד שצ'אטבוטים מעצבים את התקשורת שלנו במודל של אדם-מכונה, ARI מבקשת להעניק גוף פיזי לתיווך אינטימיות בעידן הטכנולוגי, ולבחון מה מתרחש כאשר מכונה מתווכת תקשורת בין שני בני אדם.

מחקר עיצובי, טכנולוגי וספקולטיבי המבקש להציב את המטופל במרכז.
בהשראת נאס"א, הפרויקט מציע מיטה מודולרית המשמשת כ"בועה טיפולית" ומשלבת חיישנים,
בינה מלאכותית וטלרפואה. הפרויקט מציג חזון ליישום עתידי שאף עשוי להוליד מקצועות רפואה חדשים.

Breeze - מערכת רב-שכבתית לניווט ולוויסות תרמי במרחב העירוני החם
מה יקרה כשהעיר כבר לא תאפשר לנו פשוט ללכת?
Breeze נולד מתוך ההבנה שמשבר האקלים אינו רק סוגיה סביבתית, אלא אתגר יומיומי המשפיע על חוויית השהייה והתנועה במרחב הציבורי. הפרויקט מציע מערכת המשלבת תחנות מנוחה מרעננות ואפליקציה חכמה, המתאימה את מסלול ההליכה לתנאי הסביבה ולמצבו של המשתמש בזמן אמת. באמצעות שילוב של נתונים סביבתיים ומדדים אישיים, המערכת מסייעת לבחור מסלולים נעימים יותר ומציעה נקודות עצירה להתאוששות. Breeze מבקש להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין האדם, העיר והאקלים, ולהציע מרחב ציבורי שמסתגל לצורכי המשתמש ומאפשר ניידות בטוחה, בריאה ונעימה גם בעידן של עומסי חום.

מותג המציע אלטרנטיבה שקטה למרדף אחר נראות
ותשומת לב. המותג מקדם פשטות, ביטחון ובחירה
להתנער מהדמות שמצופה מאיתנו לגלם, מתוך ההבנה
שכל אדם הוא הדמות הראשית בחייו ושאין צורך להיות
במרכז על מנת להיות בעל ערך.

כְּחוֹל‭ ‬הַיָּם הוא ספר עיוני־חזותי הבוחן כיצד החברה החרדית הופכת אמונה, קהילה וצריכה לכוח תרבותי, חברתי ופיזי משמעותי במדינת ישראל. הפרויקט נע בשני צירים: ציר מחקרי־תיאורטי, וציר דוקומנטרי־אישי העולה מתוך שוטטות במרחבים חרדיים.

מתוך הניסיון שלי כלוחמת איסוף קרבי לשעבר זיהיתי כי עמדות ההסוואה הקיימות כבדות, מסורבלות להקמה ומוגבלות בהתאמתן לתוואי השטח. מתוך צורך זה פיתחתי את ROKA מערכת מודולרית וקלה להקמת עמדת הסוואה לשהייה לטווח ארוך בשטח , המשלבת משימות תצפית משתנות . המערכת משלבת רצפת טקסטיל, מוטות פיברגלס, מחברים ייעודיים אשר יכולים לשנות את המתאר החיצוני של העמדה וחוצץ פנימי המאפשר סדר וארגון מבצעי , במטרה להפחית משקל נשיאה, לקצר את זמן ההקמה, לאפשר התאמה לתנאי שטח משתנים ולשפר את תנאי השהייה והתפקוד המבצעי בשטח.

יום העבודה השתנה הגיע הזמן שגם מרחב העבודה ישתנה. RAWE מחברת בין האדם, המשימה והמרחב, ומתאימה את סביבת העבודה בזמן אמת.
המערכת הופכת נתונים יומיומיים לבסיס לתכנון מרחבי העבודה של העתיד.