מְקַרְקַעַת

הפרויקט מציע מתודולוגיית ייצור חלופית, המעבירה את היציקה הקרמית מן הסטודיו המבוקר אל השטח ושואלת: מה אם הטבע עצמו היה הסטודיו? במסגרת התהליך, חומר קרמי נוזלי נוצק ישירות לתוך בורות חפורים, תוך בחינת יכולת הספיגה של הקרקע כתחליף לתבנית הגבס המסורתית. הקרקע משפיעה על צורת הכלים, על מרקמם ועל תהליך היווצרותם, בעוד שאלמנטים חלקיים מגבס יוצרים אזורי שליטה, דיוק וחזרתיות. רגע חילוץ הכלי מן האדמה מקבל אופי ארכאולוגי של חשיפת ממצא. מתוך המפגש בין תכנון למקריות נוצרת סדרת אובייקטים קרמיים הנושאים עקבות של מקום, חומר וזמן. .